“מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ-הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ” (תהילים קי”ח ה’).

אנו מתחילים מהיום את תקופת 3 השבועות של ימי בין המיצרים. לכאורה ימי דין מתוח, אולם דווקא בימים אלו מתעורר האור האלוקי שהוא במלוא קדושתו.

כותב דוד המלך בתהילים: “מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ-הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ” (תהילים קי”ח ה’).

התנועה לגילוי אלוקות עוברת דרך המקום הצר, ומשם אל המרחב.

כמו שאמרו חז”ל (במדרש שיר השירים, ה, דף ב): "פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם". משמע, כדי להגיע אל האור הגדול אנו נדרשים לפתוח פתח קטן.

במרבית המקרים, אל הפתח הקטן הזה אנו מגיעים דווקא כשאנחנו מוצאים את עצמנו במיצר. החיים לוחצים אותנו אל המיצר ואנו זועקים. כך היה גם בגלות מצרים וע”י צעקת המצוקה הפציע אור הגאולה - “מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ-הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ” - שדווקא מקום הצרה מוליד רצון חדש, כלי חדש לאור. 

עלינו לזכור את העובדה הפשוטה שהמיצר תכליתו להוליד מצב חדש טוב יותר, אז באותו הרגע המיצר כבר לא יהיה מיצר, אלא רק דרך מעבר הלאה מבין המיצרים אל המרחב הבא עלינו לטובה.