אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. | תהלים קד לג

רבי נחמן דורש  את הפסוק מתהלים ק"ד, לג:"אשירה לה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי". בתורה זו , הוא מורה לכל אחד לדון כל אדם לכף זכות. 

טענתו של ר' נחמן היא , שכשם שצריך האדם לדון את חברו לכף זכות כך צריך הוא לנהוג כלפי עצמו. עוסקים אנו ביכולת הברירה.

האדם המביט על עצמו או על חברו ורואה שכולו חבורות ואין בו מַתום , צריך לחפש בנרות , את אותה הנקודה הטובה החבויה ולהתמקד בה. כך גם האדם כלפי עצמו. עליו להביט בנקודות הטובות שבו כאילו היו חזות הכל , לחלץ אותם מתוך הרפש ולשמוח בם. וכך הוא כותב: "וְזֶה בְּחִינַת (תהלים קד לג) : אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי - בְּעוֹדִי דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד שֶׁלִּי, שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי בְּחִינַת: עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה, עַל-יְדֵי-זֶה אוּכַל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה' כַּנַּ"ל".  

על כן מורה לנו רבי נחמן: 'אזמרה לאלוקי בעודי' - באותו 'העוד הטוב' שנותר בי, אותה הנקודה שאיננה שלילית היא זו המחזירה לי את הצבע לפנים , את החיוך לשפתיים, את השמחה ללב, וממילא את הניגון לאלוקים.