מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ: - תהלים פרק ק'
פרק ק' שבתהילים הוא מעין ברכת הודאה לגומל חסדים: כיוון שבכל יום נעשה לאדם נס, צריך להודות. הפרק מזכיר לו לאדם לתת תודה מדי יום ביומו, ולא לחכות רק לעתות מצוקה.
יהושע אבירם
פרק ק' שבתהילים הוא מעין ברכת הודאה לגומל חסדים: כיוון שבכל יום נעשה לאדם נס, צריך להודות. לכן אחר שאמר "אשירה לה' כי גמל עלי" סומך הודאה זו (ש"ע או"ח סי' נ"א).
(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ:
(ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה:
(ג) דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ:
(ד) בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ:
(ה) כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:
הפרק מזכיר לו לאדם לתת תודה מדי יום ביומו, ולא לחכות רק לעתות מצוקה. במקורותינו (ר' תנחומא בשם ריש לקיש ורש"י) מובא כי מזמור זה מיוחס למשה רבנו והוא בעצם תקנו. ועוד כותב רש"י שכל המזמורים שבספר תהילים שלא נזכר בהם שם מסוים של מי שאמרם (מזמור לדוד, מזמור לאסף וכדומה) – "תדע דמשה אמרם", כתב.
מזמור זה כולל בתוכו לשונות רבים שמדגישים את עניין השמחה והרננה – עבודה הכרחית לרוצים לכנוס בבית השם, ולדעת אותו. המילה 'דעו' היא רמז מובהק לקורא על אופן ידיעת השם, ופירושה היא שרק מי שיודע את השם – יכול לבוא לפניו. ואין ידיעה (שבשכל) באה, אלא ממקום של התבוננות בחסדי השם יתברך, בפעלו ובמפעלים הרבים שברא עבור האדם.
"בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה"
בנוסף יש בכוח 'מזמור לתודה' לפתוח את י"ג שערי שמים של י"ג מידות הרחמים. כמו שנרמז במזמור לתודה "בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה" במילים אלו י"ג אותיות כנגד י"ג שערים שהיו בבית המקדש, שהדרך להכנס לשערים נפלאים אלו הוא בתודה ותהילה
