הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ: (תהלים פרק קכו פסוק ה)

''הזורעים בדמעה ברינה יקצורו''

מביא חכם יוסף חיים זצוק"ל משל על הפסוק הנ''ל:

"משל לשני חמורים שנשאו עליהם משא גדול.

חמור אחד סחב שק מלח והחמור השני סחב שק ספוג.

בתחילת המסע היה החמור הראשון מצטער מאוד מהמשא שהוא סוחב בגלל משקלו הגדול (המלח) ולעומתו החמור השני (עם הספוג) הולך במהירות ובשמחה ממש ''מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות'', אחרי זמן רב הגיעו שני החמורים לנהר שהם חייבים לעבור אותו והמים בו עוברים את גובהם, נכנסו שניהם לנהר....החמור הראשון עם המלח יצא ופתאום הוא מרגיש שהמלח נמס והמשקל נהיה הרבה יותר קל ממש כאילו לא היה, ולעומתו החמור עם הספוג נכנס לנהר והתחיל הספוג לספוג את המים והמשקל שלו עלה והחמור לא עמד במשקל טבע ומת. 

נמצא שהחמור הראשון שסבל הרבה לבסוף פדה את שכרו ונהנה למרות הייסורים שעבר אך החמור השני שנהנה כל חייו קיבל את המכה לבסוף עד שאבד מן מהעולם!

ומהמשל לנמשל:

כך הוא הדבר בעולם שלנו, בחיים שלנו, שנכון שעכשיו אנחנו מצטערים על כובד המשא, ועל זה שקשה לקום בבוקר ולהניח תפילין, וקשה לשמור שבת, וקשה לקבוע עיתים לתורה, אך לבסוף נקבל את שכרנו כמו החמור הראשון

ואיזה מסכנים האנשים שכל חייהם חיים בשקר וחושבים שהם ''נהנים'' בעולם הזה ולא מרגישים בכובד המשקל, ומה הם יעשו ביום שיצטרכו לתת את הדין כמו אותו חמור כשהגיע לנהר?" 

אומר הבן איש חי זצוק"ל כל פעם שבאים לעשות איזה מצווה או כל דבר אחר אל תחשבו על הקושי שבדבר אלא יאמץ ויחזק לבבכם כי תקבלו שכרכם! והכי חשוב שאל תחשבו שאתם ''מאבדים'' את העולם הזה כי ההפך הוא הנכון, אשריך בעולם הזה ואשריך לעולם הבא!