הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל. | תהלים, ה, ג
מדברי החכם המקובל רבי משה אברימאט ששימש כרבה ומנהיגה הרוחני של קהילת תארודאנת שבמרוקו.
'הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל. - נראה לעניות דעתי, דוד המלך, עליו השלום, בא לרמוז, שנהיה זהירים במידת השלום, והוא מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: ה' עוז עמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום', עד כאן.
וכוונתם בזה: על ידי השלום שיהיה בעם ישראל, נעשית האחדות היקרה, וגם למעלה בשמים ממעל: 'אחד באחד יגשו', 'והיו לאחדים', ואז התפלה עולה לרצון. ... ואהבת השלום היא העיקר, לשפע ברכות על ישראל, כי אהבה - גמטריא אחד, וישראל גוי אחד, והקב"ה אחד בעולמו, וישראל אחד והקב"ה אחד, גמטריא שם הוי-ה, והיה ה' אחד וגומר.
'הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי' - ראשי תיבות: השלו"ם, ורוצה לומר: כאשר בהיות כנסת ישראל בשלום, שהוא האחדות בכנסת ישראל, אזי תקשיב לקול שועי, שהיא התפילה.