חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פה, יא)
נוכחותה של האמת בעולם היא המאפשרת לאדם המבקש את אלוהיו למצוא דרך, לכוון את מעשיו ולבחור לצמוח. כאשר מתרחשת צמיחה מן הארץ, האמת שהתפזרה בכל העולם וגם בתוך האדם מתקרבת חזרה למקום שבאה ממנו ומאפשרת לעולם לצמוח יחד אִתה.
יהושע אבירם
מדרש רבה לבראשית, פרשה ח, ה.
אָמַר רַ' סִימוֹן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת.
מֵהֶם אוֹמְרִים: יִבָּרֵא,
וּמֵהֶם אוֹמְרִים: אַל יִבָּרֵא.
זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פה, יא).
חֶסֶד אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים,
אֱמֶת אוֹמֶרֶת: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים;
צֶדֶק אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת;
שָׁלוֹם אוֹמֵר: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ קְטָטָה.
מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכָהּ לָאָרֶץ,
זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב).
אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס שֶׁלְּךָ? – תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ! זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר! "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהילים פה, יב).
רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אָמַר: עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְדַיְּנִים?
כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם!
ויכוחים של מלאכים
בספר בראשית פרק א פסוק כו נאמר: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", נעשה - בלשון רבים; את מי הכליל אתו הבורא בבריאת האדם? האם התייעץ הבורא עם גורמים אחרים בבואו לברוא אדם? הסיפור שלפנינו מופיע כחלק משרשרת של מדרשים שמספרים לנו מה שהותיר המקרא חבוי.
מי כאן מחליט מה זה טוב?
בראשית המדרש שלפנינו מוצגים מלאכי השרת כנוכחים בעת שהקב"ה מחליט לברוא את האדם. המלאכים לא התבקשו להביע את דעתם, אבל הם נסערים ונרגשים ונחלקים לכמה כיתות בתגובה על ההתרחשות. שתי כיתות תומכות בהחלטה האלוקית לברוא אדם. עם קבוצה זו נמנים מלאכי הצדק והחסד. לעומתם, מלאכי האמת והשלום מתנגדים לרעיון בכל תוקף. הם טוענים כי האדם כולו מלא שקר וקטטה. מיד לאחר דיונם קורה דבר מפתיע: הבורא משליך את האמת ממרום השמים אל הארץ. מלאכי השרת כולם מזדעקים ומוחים לפני הקב"ה: כך אתה מבזה את חותמך, האמת?! הסיפור נחתם בבקשה או בתיאור עלייתה של האמת חזרה מן הארץ.
מיד לאחר מכן מובאת במדרש גרסה אחרת לסיפור – גרסתו של רב הונא מציפורין, שלפיה הקב"ה כלל לא התערב בדיון שהתרחש בין מלאכי השרת, אלא ניצל את הזמן שהם התווכחו כדי לברוא את האדם. לאחר שבראוֹ, אמר למלאכי השרת: "מה אתם מתדיינים? כבר נעשה אדם", ישנה עובדה מוגמרת.
בשתי הגרסאות המלאכים מנהלים דיונים נוקבים. מדוע מלאכי השרת נסערים כל כך לנוכח בריאת האדם?
מלאכים ובני אדם
במקום אחר במדרש אנחנו מוצאים שהמלאכים מנסים לסכל את כוונתו של הבורא להוריד משהו מן השמים ארצה. בעת מתן תורה. המלאכים עומדים כנגד הקב"ה ודורשים שלא לתת את התורה, האמת הנצחית השמורה אצל הבורא מאות דורות, לבני האדם המתקוטטים, השקריים, בני התמותה. בסופו של דבר, גם שם הקב"ה עושה את רצונו, שאינו מובן למלאכים, ומוריד את התורה אל בני האדם. נראה שהדיון בין המלאכים מבטא מתח בין שמים לארץ, בין העולם המלאכי, המופשט, האידאי ובין העולם המורכב, המסובך והחסר של הארץ. מלאכי השרת טוענים שהאמת מוחלטת, אבסולוטית, היא באה מהכרה חובקת־כול ואינה יכולה להתקיים בעולם מלא חסרונות אצל יצור מלא חסרונות. לעומתם, הבורא מכריע כי דווקא בעולם חסר ומלא חסרונות ודווקא אצל יצור בן אלמוות ומלא חסרונות נדרשת האמת. אם נחזור שוב למדרש בריאת האדם כפי שהוא מופיע במקורו (מדרש בראשית רבה), נמצא שבין שתי הגרסאות על דיוני המלאכים מופיע משפט קצר: "מאוד הוא אדם". המשפט מפרש באמצעות חילוף אותיות את דברי האלהים על בריאתו "הנה טוב מאוד" כאמירה ש"הנה טוב אדם" כלומר, שהאדם הוא ברייה ראויה וטובה בעיניו. המשפט הזה מסביר מדוע לא התייעץ הקב"ה עם המלאכים בנוגע לבריאה: בניגוד לעמדת המלאכים, היה לו ברור שבריאת האדם היא רעיון טוב.
כולנו יודעים כי טענת המלאכים אמִתית ונכונה. פעמים רבות גם אנו חשים שהאמת בעולם שלנו אינה מקבלת את מקומה הראוי ואף נרמסת, נחנקת או לכל הפחות, בודדה מאוד. אם כן, מדוע החליט הבורא כי על האדם להיברא ועל האמת והתורה לרדת אל הארץ?
אמת מארץ תצמח
נכון שהאמת השמימית אינה יכולה להתקיים בארץ בצורתה המקורית, אבל בזריקת האמת לארץ, הבורא מראה שדווקא בשל כך יש לאמת קיום בארץ. בבריאת האדם, בהשלכת האמת, הבורא מגלה כי רצה בבריאה לא מכיוון שרצה במשהו מושלם אלא מכיוון שרצה בתנועה, בקשר, בחסד של צמיחה. האמת השמימית אינה נקבעת על פי רוב או מיעוט, היא אינה תלויה במעשי האדם, היא אמת, גם אם היא בודדה ולא־ממומשת. האמת קיימת פשוט משום שהיא אמת, היציבות הזאת והנצחיות הזאת מביאות לעולם הלא־יציב והדינמי שעל פני הארץ 'משב רוח' מעולמות עליונים. האמת נקראת חותמו של הקב"ה; נוכחותה של האמת בעולם היא המאפשרת לאדם המבקש את אלוהיו למצוא דרך, לכוון את מעשיו ולבחור לצמוח. כאשר מתרחשת צמיחה מן הארץ, האמת שהתפזרה בכל העולם וגם בתוך האדם מתקרבת חזרה למקום שבאה ממנו ומאפשרת לעולם לצמוח יחד אִתה.
