הפעם נדבר על 'ישועה'.
"צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא׃ וּבְשֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֶקְרָ֑א" (תהלים קטז, ד).
"כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא". (תהלים קטז, יג).
כל המניעות, כל ההמתנות, הכל זה כדי להגביר את הרצונות שלנו, הכל זה כדי שנזעק אל ה' מקירות לבנו, הכל זה כדי שנוריד עוד דמעה, כדי שנרים פעם נוספת את הראש, כדי שנזעק שוב ושוב: "ה' תושיע", כדי שנבין סוף סוף שאנחנו לא יכולים בלי ה', שרק הוא יכול להושיע אותנו.
נסיון זה מלשון נס. להרים. לרומם את האדם. לתת לו אפשרות והזדמנות לעלות למעלה, בחינת: ירידה תכלית העליה. לזכך אותו. שמן זית זך נוצר רק לאחר שכותשים כתוש היטב את הזיתים.
נכון, זה כואב, זה לא נעים. גם כשעושים שיפוצים בבית, תיקונים, זה לא נעים. זה רעש, זה אבק, זה לכלוך ובלאגן.
אבל זו הדרך היחידה לזכות. להתקרב אל ה'. באמצעותו ניתן להשיג עוד קצת שפלות וענווה.
גם כשרואים ישועות וגם כשיש צרה ח"ו, מודים לה'. אם אדם היה יודע כמה היסורים יועילו לו לאחר מאה ועשרים שנה, היה מקבל אותם הרבה יותר באהבה. אולי היה מצפה להם. ייסורים פה בעולם הזה, שווים הרבה מאד שם.
האר"י הקדוש: "האדם היה רוקד משמחה אם היה יודע כמה הייסורים מיטיבים עמו".
גם כשקשה, גם כשמתעייפים, גם כשהשגרה מעיקה לפעמים, צריך להמשיך. ולזכור מה שאומרים חז"ל:
"בשעת פטירתו של אדם, אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ולא מרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". | משנה, אבות ו, ט
לכן, להמשיך, לאסוף עוד קצת מצוות, עוד קצת מעשים טובים. להילחם בשיגרה. להתחבר והעיקר לא להירדם.
אפשר להתחבר אל ה' בכל מקום, זמן ומצב. קווי התקשורת איתו יתברך פתוחים 24/7. ה' אתנו תמיד, אין הסתר פנים, ה' הוא האלוקים, הדין הוא החסד.
אין שום ייאוש בעולם כלל. לצאת קצת מעצמנו, לעשות בשביל ה'. לשמח את ה' כי הוא האבא שלנו שרוצה בטובנו.