תהילים פרק מב, ח-ט:
ח. תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.
ט. יוֹמָם, יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה, שִׁירֹה עִמִּי--תְּפִלָּה, לְאֵל חַיָּי.
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא' – אומר דוד המלך, אני הוא, הקורא לך ואומר – גם אני 'תְּהוֹם'. גם אני עברתי בעצמי את צרותיך ומשבריך – בבחינת: 'כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ – עָלַי עָבָרוּ.'
אחר כך – עלינו לזכור כי לבסוף יהפוך הלילה ליום, ומכל החושך והצרות יצמח אור ותעלה שירה - כי כך כתוב ומובטח בפסוק הבא שבפרק – "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי" (פסוק ט).
אם נְדַמֶה זאת למשל הגולש בים, לפעמים הוא גולש על הגל ולפעמים הוא נופל וצולל מתחת לגל. החוכמה היא להתייחס לשני המצבים האלו במידה שווה כי אין פה מצב של הצלחה או כשלון.
גם מצב משברי של: "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ" , סופו להסתיים ואז נוכל לרכב שוב על הגל בבחינת: "יוֹמָם, יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה, שִׁירֹה עִמִּי--תְּפִלָּה, לְאֵל חַיָּי".