תהלים פא יא

אָנֹכִי, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ-- הַמַּעַלְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַרְחֶב-פִּיךָ,  וַאֲמַלְאֵהוּ.

חכם יעקב מוצפי שהיה מחכמי ירושלים בדור הקודם, היה אומר: ראוי לאדם המתפלל שלא לקמץ בבקשותיו, ועל זה נאמר “הַרְחֶב־פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ” (תהלים פא, יא): “הרחב פיך” – בקש בהרחבה, “ואמלאהו” – והאל ימלא בקשתך.

אדם עומד בתפילה ומבקש את הנחוץ לו בחייו, אך נוטה לבקש רק מעט, את הנחוץ לו באותו הרגע בלבד. דעתו של הרב מוצפי אינה נוחה מתפילה כזו: הוא מזמין את האדם “להרחיב את פיו”, כלומר להביע בתפילתו רצונות גדולים ועמוקים ולא להסתפק בבקשות קטנות. התפילה היא הזדמנות להרחיב את מעגל השאיפות שלנו – לחלום בגדול.

דבריו של הרב חכם מוצפי מלמדים שכדי להתפלל בצורה שלמה, נדרש האדם להביע אמון בעצמו, בכוחותיו ובכישרונותיו; התפילה דורשת מהאדם להביע במילים את הכמיהה שלו לעשייה משמעותית ורחבת היקף, ובכך להרחיב את עצמו ואת שאיפותיו. מובן שאת האמון של האדם בעצמו חייבת להשלים גם אמונתו בכוחה של התפילה אל היושב במרומים, המסייע לו לממש את חלומותיו.

לומר את המזמור 3 פעמים ברצף, לאחר כך לומר את הבקשה - וכל זאת למשך 40 יום רצוף.  בשבת לא אומרים את הבקשה.

תהילים פרק ד

א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינ֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
ב בְּקָרְאִ֡י עֲנֵ֤נִי ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י צִדְקִ֗י בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑י    חָ֝נֵּ֗נִי וּשְׁמַ֥ע תְּפִלָּתִֽי׃
ג בְּנֵ֥י אִ֡ישׁ עַד־מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה תֶּֽאֱהָב֣וּן רִ֑יק    תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה׃
ד וּדְע֗וּ כִּֽי־הִפְלָ֣ה יְ֭הוָה חָסִ֣יד ל֑וֹ    יְהוָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע בְּקָרְאִ֥י אֵלָֽיו׃
ה רִגְז֗וּ וְֽאַל־תֶּ֫חֱטָ֥אוּ    אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה׃
ו זִבְח֥וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק    וּ֝בִטְח֗וּ אֶל־יְהוָֽה׃
ז רַבִּ֥ים אֹֽמְרִים֮ מִֽי־יַרְאֵ֪נ֫וּ ט֥וֹב    נְֽסָה־עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ יְהוָֽה׃
ח נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י    מֵעֵ֬ת דְּגָנָ֖ם וְתִֽירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ׃
ט בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה וְאִ֫ישָׁ֥ן    כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֣ה לְבָדָ֑ד לָ֝בֶ֗טַח תּֽוֹשִׁיבֵֽנִי׃

לומר את הבקשה:

כשם שענית למי שאמר מזמור זה לפנייך, כך תענה לתפילתי ותזמן לי פרנסה ועשירות גדולה ובשפע.