הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃ | תהלים, ל, יג'

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃ | תהלים, ל, יג'

להכות את העצבות בחשבון הפוך - לדעת למנף את הכוח של היצר הרע :

אחת הגלויות הקשות בה מתנסה האדם היא: העצבות! אין זו רק הרגשה טבעית הנובעת מן הריחוק, אלא היא מציאות של 'גלות' שמפילים את האדם לחושך של עצבות.

כאשר חטא אדם הראשון וגורש מגן עדן, נתקלל ב-"בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ." (בראשית ג יז), זו היא הגלות והגירוש בעצמו, כי במקומו של הקב"ה ובקרבתו אין מציאות של עצבות - "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ." (דברי הימים א טז כז), והעצבות היא עצם הריחוק.

וכך מלמדנו רבי נתן (מוהרנ"ת): "הכלל, שעיקר כל הגלויות, שעיקרם גלות הנפש כידוע, העיקר הוא העצבות שמתגבר בכל פעם על נפש הישראלי, ובפרט כל זמן שלא נזדכך עדיין שמתגרה בו הבעל דבר מאד, ועיקר התגרותו הוא בענין העצבות" (ליקוטי הלכות, הודאה ו, יד).

העצבות היא שורש כל החטאים, זוהי עיקר נשיכת הנחש הקדמוני בבואו להסית (ליקו"מ קפט), ומן העצבות נמשכים כל העבירות.

ולכן – מוסיף שם מוהרנ"ת – כשבאים לשוב על החטאים שגרמו את הגלות, לא די בכך שרק ישובו וישמחו מעתה במצוות, אלא צריך לעשות 'תשובת המשקל', ולהפוך את העצבות עצמה לסיבת שמחה ביתר שאת.

וכפי שרבינו הקדוש, רבי נחמן גילה (ליקו"מ ח"ב כ"ג), שלא די לשמוח בלבד, אלא שצריך לחטוף את היגון ולהכניסו בעל כורחו לתוך השמחה עד שהיגון ייהפך לגורם שמחה.

כאשר היגון הופך לסיבת שמחה, הרי תיקנו את החטא והפגם בשרשו, והשתמשנו בכוחו של היצר הרע כדי להמליך ולגלות את השי"ת, שגם גורמת למחילת העוון והפיכתו לזכות.

אנו נמצאים עתה בימי השובבי"ם הקדושים, אלו ימי התיקון לפגמי הקדושה שבאים מעצבות. וקראנו את פרשת 'ויחי', ללמדנו, שלעצבות – שהיא הגלות הנמשכת בעקבות החטאים המרים והנוראים – יש שליחות נפלאה לתיקון.

כאשר מתגברת על האדם עצבות בעקבות נפילה חלילה, עליו לזכור ולדעת, שכאן טמון מטמון נפלא שלא יסולא בפז: מושיטים לו משמים אפשרות תיקון עצומה כאשר ישתמש בעצבות בחשבון הפוך, שאדרבה, "אם אכן כן, שהוא כל כך שפל ובזוי, הלא בוודאי ראוי לו לשמוח בלי גבול", ובכך יתקן בשרשו את החטא ויהפכנו לזכות.