הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד | תהלים קטז י

הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד | תהלים קטז , י

מה מפעיל את האמונה? 

זה הסוד שמגלה הפסוק.

המשנה במסכת אבות (ה, א) אומרת: "בעשרה מאמרות נברא העולם".

בורא עולם בעצמו, ברא את העולם בדיבור למרות שלא היה צריך, וזאת כדי לרמוז לנו שכל אחד מאיתנו יכול לברוא את עולמו ע"י הדיבור.

האם גם לאדם כוח דיבור שכזה מעצב מציאות? ואם כן, מה הוא מחייב?

עצם יכולת הדיבור הוא ביטוי לצורך הפנימי ביותר בהתהוות, ועל כן הדיבור תמיד מחייב: "כל היוצא מפיו יעשה".

האמונה נוצרת ע"י הדיבור שלנו.

 יש לנו כוח בפה, לשכנע את תת המודע שלנו, ולמגנט לחיינו את מה שאנחנו מדברים, לטוב ולרע.

כשלאדם לא טוב בחיים ולמרות זאת הוא מתעקש לא להתלונן ודווקא להודות על הטוב ולהעצים אותו, הוא יזמין אליו יותר טוב. 

הוא בורא סביבו מלאכים טובים, ומציאות רוחנית שלאט לאט תוציא אותו מהבוץ.

האמונה תלויה בדיבור האדם, אך השורש לכל זה הוא מחשבה.

מחשבה היא אנרגיה עצומה, כשאנחנו מושכים מחשבה טובה, אנחנו מקבלים אנרגיה טובה ולהיפך.

החיים הם בחירה.

נקבל על עצמנו בחירות חדשות בכל יום, לראות בכל דבר את היופי והיתרון שבו, נאמין שהכל תמיד יכול להשתפר ולהיפך. 

הכל תלוי בדרך בה נחשוב, בדיבור שיגיע בעקבות המחשבה, והאמונה שניצור בעקבותם, שהיא הכוח הרוחני המוציא אל הפועל.