יְהוָה--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. | תהילים פרק כט
האם אלוקים זקוק לנו כדי לקבל עוז? הרי הוא עצמו מקור העוז והעוצמה.
יהושע אבירם
0
214
יְהוָה--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. | תהילים פרק כט
מזמור כ"ט פותח בפסוק: (א) מִזְמוֹר, לְדָוִד: הָבוּ לַיהוָה, בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ לַיהוָה, כָּבוֹד וָעֹז.
ומסיים בפסוק: (יא) יְהוָה--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
הפתיחה מעניינת: "הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז".
הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד – זה מובן. אך מה פירוש "הָבוּ לַיהוָה עֹז"?
האם אלוקים זקוק לנו כדי לקבל עוז? הרי הוא עצמו מקור העוז והעוצמה. ובכן, כן. זו עובדה, כך כתוב שחור על גבי מזמור.
כלומר, מערכת האמונה אינה חד סטרית, שיש בה צד אחד מעניק (או לא) וצד אחד מקבל (או לא).
להיפך, יש כאן הדדיות. יש אחריות לאדם. כדי שיוכל לקבל תעצומות מן האלוקים, הוא צריך להעניק תעצומות לאל. כלומר, מי שאין לו תעצומות נפש, מי שאין לו עוז רוח, מי שאין לו חוסן נפשי – גם אלוקים לא יוכל לעזור לו.
כוחות הקדושה זקוקים לנו, האדם הפשוט, כדי שנוכל "לעזור להם" לעזור לנו.
אנו נדרשים, בעזרת מצוותינו, לספק תחמושת לצבא ה' כדי שילחם לנו את מלחמותינו
אנו נדרשים, בעזרת מצוותינו, לספק תחמושת לצבא ה' כדי שילחם לנו את מלחמותינו
