בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד - תהלים צב ח
המשל הנפלא של החפץ חיים על הפסוק הזה.
יהושע אבירם
0
221
הפירוש הנפלא של החפץ חיים על הפסוק: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". על זה המשיל משל: "הדבר דומה לחולה שסובל ממחלה והרופאים נלאו לרפאותו, עד שבא מומחה גדול ומצא תרופה למחלתו. אבל מה נשתומם החולה שהוא רואה שאחרי ששתה סמי רפואה של הרופא התגברה המחלה, עד שכל גופו לקה בצרעת, ומכף רגלו ועד ראשו לא היה בו מתום וכפסע היה בינו לבין המוות. אבל הרופא החכם הסביר לחולה את העניין כדי שיתברר לו כל צורכו,
"והוי ידוע לך ידידי, כי המחלה הייתה ספונה וטמונה בתוף גופך, ועל כן כל הרפואות לא הועילו לרפואתך, בשביל זה הייתי מוכרח להשקות אותך סמים חריפים כאלה שיוציאו את המחלה שלך החוצה, ומעתה אוכל לתת לך סמים כאלה שהמחלה תסור ממך לחלוטין".
"כך העניין ברשעים" אומר ה"חפץ חיים": "אם אנחנו רואים שהתחילו לפרוח כמו עשב וכל פועלי אבן צצים ומי שעושים רישעה מצליחים - זה סימן שהמחלה כבר התפשטה החוצה. ויש תקוה שמעתה יקוים סופו של הפסוק "להשמדם עדי עד" והמבין יבין.
